לאלה שמתו בבדידות (1914-1918, 1939-1945 ו- 2020) ולמי שצריך להסתכל בחוסר אונים.



כעת, לאחר שביתת הנגיף קורוניו והרמה הפוליטית (פרט לאנשים עם הכסף בעיניים) מניחים את ההבדלים ביניהם, אני מזכיר מחשבה ישנה: החייל האלמוני. אולי זה מכיוון שלדעתי הדמיון של המצב דומה מאוד למצב אז. כתבתי את ההרכב הזה לפני זמן מה. המטרה שלי באותה תקופה הייתה לתאר את התהליך של החייל בשדה הקרב. זה הפך להשוואה למה שקורה היום. נשיא צרפת מקרון אמר שאנחנו במלחמה עם נגיף: "Nous sommes en guerre".

כדי להבהיר את כוונתי השתמשתי בתמונות של מלחמת העולם הראשונה, בעיקר מכיוון שבאותם ימים קשה היה למצוא את הכבוד ל'חייל הפצוע '. למזלנו, היום זה כבר לא המקרה. אבל כשאני מסתכל על הפוליטיקה הלוך ושוב בפרלמנט, אני רואה מעט כבוד מצד כמה מפלגות. לאו דווקא עבור הקורבנות, אלא עבור המנהיגים הפוליטיים שבכל בחירה שהם יבחרו הם מקבלים ביקורת. ביצוע הבחירה הבלתי אפשרית. נסה לעשות זאת בעצמך.

המוזיקה בחייל האלמוני מתארת ​​גם את תהליך סבלו של החייל. מתה בבדידות בשדה הקרב. אותן תמונות שראיתי בחדשות: כמה חולי קורונה סופניים צריכים למות בבדידות באוהלים איטלקיים, בלי שום משפחה נוכחת.

החייל האלמוני מייצג קורבנות אלה (ואולי גם אלה שיהיו להם אותו גורל). המאסיביות היא מעבר לדמיון שלנו. אינסטינקט ההישרדות שלנו מתמקד כעת בעיקר במתרחש בסביבה הישירה שלנו. איך נוכל לטפל באלה הקרובים אלינו? כשאני מסתכל על התמונות בסרט שלי, אני לא רואה הבדל גדול. איך נוכל לטפל באלה הקרובים אלינו ...

למות היא כמובן מכל הבחינות הדבר האחרון שהיינו רוצים לו. הכאב שיש לקרובי המשפחה לסבול הוא יוצא דופן. או כשמדובר בעצמך, כי עדיין לא סיימת לחיות. במיוחד למות עם מחלה כמו קורונה זה מוזר.

אני מסיים את הסרט הזה - כשניסיתי לדמיין למות אי שם בתעלה - מתוך אמונה חזקה. אמונה שמבוססת על אינטואיציה. אמונה שלמדתי כשאחזתי בידו של אדם גוסס.

האם הסיפור / המוסיקה שלי הוא נחמה עבור האנשים שעימם מתמודדים עם (ההשפעות של) קורונה? לא. האם עלינו לשמוח מכל מיני פוליטיקאים שמנסים לצבור נקודות? לא. האם עלינו להעמיד פנים ששום דבר לא קורה? לא. לפני למעלה ממאה שנה אנשים מתו גם הם מוות חסר טעם. זה חזר על עצמו בשנים 100-1939. ועכשיו בשנת 1945. בעצם כל יום, באמת. בכל מקום בעולם.

עם המוזיקה אני נותן מילים לצד האפל של החיים, ללא שם. אבל אני גם מנסה לתת איזושהי משמעות לחוסר התכלית של הגוסס הזה. זו לא תשובה או חוויה, אלא רק התבוננות. 

תגובות (0)

אין תגובות עדיין פורסמו כאן

השאר את הערותיך

  1. מפרסם תגובה כאורח.
קבצים מצורפים (0 / 3)
שתף את המיקום שלך
אתה יכול לשים כאן את ההערה שלך למדיה חברתית