שיר הים הוא יצירה תזמורתית שלי מתחילת האלף הזה (בערך 2003). תקופה בה פיתחתי עוד יותר את אהבתי למוזיקה קולנועית. בשילוב עם השנים בהן ניגנתי בתזמורות סימפוניות כנגן כלי הקשה. וכך הרבה זמן להקשיב בחלק האחורי של התזמורת, אבל הייתי גם ערני לנגן את הדבר הקטן על המשולש בזמן הנכון. השמיעה שלי נקבעה אז בעיקר על ידי המאסטרים הגדולים של המוסיקה הקלאסית והגוון העשיר של כלי מיתר, כלי נשיפה וכלי הקשה. תקופה מתגמלת. "אז המוזיקה הייתה עדיין נפוצה מאוד", אם לצטט את סברד פליזייה. 

אני חושד ששיר הים הוא קומפוזיציה שהים מעט או גבוה מדי עבורו. אתה צריך גם לחתור, לחתור, בערבות ואפילו לשחות עם האוזניים כדי להישאר צף. בחלקים מסוימים אתה יכול ללכת על הרוח בקלות, אך בחלקים אחרים הכל בידיים על הסיפון. אתה מבין. זו עבודה שעניינה הים. יצירה מטפורית, יצירה עם דימויים מוסיקליים. אני גם חושד שאנשים רבים חוששים ממים. הייתי ממליץ לאנשים האלה לצאת לשתות (לא בזמן של קורונה כמובן) או להקים את אנדרה ריו. 

ניסיתי ליצור סרטון עם התמונות (המושאלות) שאני רואה בראש. אבל זה הפך במהרה - בגלל מגבלת החומר הוויזואלי האמיתי - לסרט איפשהו בין לודזווזן ואן רוטרדם לסרט שהכה את הטיטאניק. הייתי עושה את הפיילוטאז ', את הטיטאניק עם המוזיקה הפנטסטית של ג'יימס הורנר ושל עצמי קצר. לכן הכנתי את זה במצגת חזותית שבה תוכלו לעקוב אחר שורת התווים, ההרמוניות, מה שקורה במוזיקה. לא באמצעות ציון עם הערות, אלא בעזרת בלוקים וצבע. הצבע קובע את עוצמת הקול בה השתמשתי (אדום = קשה, סגול = רך וצבעים אחרים עבור מה שבין הדינמיקה). הבלוקים ברשת הם המגרשים. ככל שהרשת גבוהה יותר, כך המגרש גבוה יותר. זה בדיוק מה שקורה בראשי: קוהרנטיות של צבעים בסדר מסוים. 
שימו לב לשמות, למפתחות אין חשיבות. אני אפילו לא יודע! בכל מקרה, לא לחוויה שלך במוח שלך. אין גם צעקות: אה, זה בדירה E וזה בחדות F. זו קוהרנטיות הצלילים שהמוח שלך עובד איתם. הדבר הנחמד בהדמיה הזו הוא שאתה יכול לראות כאן גם את תנועות הים. אז המוח שלך מקבל יד עוזרת עם מה לחשוב עליו. 

בשיר הים אכן מסתתר סיפור "מעין טיטאניק". כתבתי אותו כמה שנים אחרי שהסרט טיטאניק כבש את העולם בסערה. מדובר בספינה גדולה שלוקחת את הים הפתוח. זה מתחיל עם הנושא המייצג את הטרגדיה של הים. ים שנותן ולוקח. ניתן לשמוע את ההמולה על הרציף מכין את הספינה ליציאה. ריצת המשפט. הדמויות הראשיות, על הרגלים וחוסר הנעימות שלהן, מציגות את עצמן. אך בסופו של דבר הים זהה לכולם, גורל המחבר בין כולם. סצינות נוף על הים הפתוח. כלים וכלי מיתרי סולו דוחפים זה את זה. הספינה בוחרת בים הפתוח. כמובן שהכל נעים מאוד בהתחלה, כמו בסרט. אבל מתחת לעור כבר קורה המון. המוסיקה עכשיו בעיצומה. עם הרגע הבלתי נמנע בו הדברים משתבשים לחלוטין. רק אחד עדיין לא יודע. המסיבה, הכדור על הסיפון ממשיך כרגיל. פלאשבקים במהלך יציאתה העצובה של הספינה מהנמל: נוסעים בוכים הולכים למקומות רחוקים. עצב על מה שהיה פעם. 
סצנה מוזיקלית יפהפייה (אני חושב בעצמי) בהחלט מפליגה, חותכת את המים עם גלי הקשת הנלווים. וכמובן שמשהו רע קורה, המתח מצטבר. הכל משתבש עם הדוברה החדשה. וכמובן שיש רגעים רטרוספקטיביים של הנוסעים על הסיפון: אם רק היה לי את זה או אם רק היה לי את זה? רגעים שבהם הנושא שוב מתייחס. קטעים בהם אני נותן דרור לתחושה המוסיקלית שלי במנגינות ותזמורות. בקיצור, ממש התמסרתי ליצירת המוסיקה הזו, אז לפני כ- 17 שנה ועכשיו עם שחזור המוסיקה בימים האחרונים. 

כשהתחלתי את הסיפור הזה, לרוב זה יהיה ים גבוה מדי או גשר רחוק מדי אם היית יכול לבנות אותו מעל ים. אתה יכול כמובן פשוט להאזין למוזיקה מבלי לנסות לדמיין מה אני עושה במוזיקה. יש קטעים נעימים אם אתה אוהב מוזיקה תזמורתית. ואולי גם נחמד לשמוע מה אני יכול להכין עם מחשב. 

תגובות (0)

אין תגובות עדיין פורסמו כאן

השאר את הערותיך

  1. מפרסם תגובה כאורח.
קבצים מצורפים (0 / 3)
שתף את המיקום שלך
×
NL       EN